שיירא I

שְׁיָירָאI ch. sam(שייר, שיר remnant, relic, survival). Targ. Y. I Deut. 28:64 שְׁיָיר constr. (ed. Vien. שָׁיֵיר, corr. acc.). Targ. 1 Chr. 11:8 (ed. Rahmer שִׁיּוּר); a. e.Pl. שְׁיָירַיָּה. Y.Dem.II, 22c חני ש׳ הוו (not היא) those (not explicitly mentioned) are left over (are implied, v. שִׁיּוּר).